<h1>רי"ץ גיאת הלכ' אבל</h1>
<h2>דף יג.</h2>
ואסור ברחיצה ובסיכה. והלכתא אבל אסור לרחוץ כל גופו בין בחמין בין בצונן ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ולסוך אפי' כל שהוא אסור ואם להעביר הזוהמא מותר. והכי כללו של דבר כל שהוא משום תענוג אסור לרפואה ולהעביר הזוהמא מותר. והכין פסיק רב האיי. ואם צריך טבילה לטהרה מותר, דתנא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביום הכפורים. ואית מרבנן דפסקי דאם היה אסתנס מותר לרחוץ מההיא דרבן גמליאל (ברכות טז:) כשרחץ בלילה הראשון כשמתה אשתו אמרו ליה תלמידיו למדתנו רבנו אבל אסור לרחוץ אמר להם אני איני כשאר כל אדם אסתנס אני אלמא מי שדעתו מתאוננת ואינו מתישבת מכלום לכלוך וטנוף וזוהמא יש לו לרחוץ דאנוס הוא. ואמר רב האיי אין מותר לאבל לרחוץ בלילה אע"פ שאומר אסתנס אני חדא דלא קיימ"ל כרבן גמליאל דאמר אנינות לילה דרבנן לאו דרבנן היא, ואע"ג דכתיב שבעת ימים (תאבל) לילות בכלל ימים, ועוד לאו כל דאמר אסתנס אני שומעין לו. אבל ודאי (מי) [אי] מגלייא מלתא מעיקרא דאית ביה הא מלתא שאם אינו רוחץ בא לידי סכנה ירחץ בלילה דדמיא לשעת הדחק. לרפואה משום דאסתנס ודאי כחולי גדול הוא ממדה זו ולאו כל מי שנוהג בנקיות בשרו אסתנס אלא מי שבא לידי סכנה אם אינו רוחץ.
